רבות נכתב על המשבר והקשיים שיוצרת הגירה מארץ לארץ ומתרבות לתרבות, ואכן, ההגירה נחשבת לגורם טראומתי ורב השפעה על האדם כעולה ובמיוחד כמתבגר. עם זאת, לא רבים קישרו את עלייתם של המתבגרים לארץ ישראל אל המושג המקובל היום בשטח בריאות הנפש: התסמונת הפוסט–טראומטית.
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין מוחצנות / מופנמות לבין אופטימיות והתמודדות בקרב מהגרים לעומת ישראלים.
עבודה זו מנסה לתאר את הקושי שבעליה בתקופת גיל ההתבגרות ותכונות אישיות: אופטימיות ופתיחות כי גורמים רבי עוצמה המשפיעים על תהליכי צמיחה לאחר טראומה.
מסע ההגירה ממולדת לארץ לישראל מהווה עבור רבים חוויה טראומטית רצופה, שלעתים קרובות טרם נפתרת. נראה, כי משבר גיל ההתבגרות וההגירה בתקופה זו חבר אל תכונות האישיות והם יחדיו הטביעו את חותמם על תהליכי הסתגלות והשתלבות.
השאלה המחקרית נבחנה בקרב 106 נחקרים אשר התפלגו לשתי קבוצות מחקר: עולים (48.1%) וישראלים (51.9%). טווח הגיל נע בין הגילאים 24-69.
כלי המחקר היה שאלון אשר נחלק ל-4 חלקים:
- 1. שאלון דמוגראפי;
- 2. שאלון אופטימיות/ פסימיות, על פי (1992)
- Scheier; Carver LOT- Life Orientation Test; 3. שאלון מוחצנות/מופנמות : משתנים אלו יבחנו על ידי "מודל האישיות של אייזנק" (b1992, a1992);
- Ways of coping Scale 4. שאלון התמודדות: על פי (1985) Folkman&Lazarus
במסגרת המחקר נבדקו 4 השערות מחקריות כדלהלן:
- השערה ראשונה- קיים הבדל בין עולים מוחצנים למופנמים בסגנון התמודדות לעומת ישראלים
- השערה שנייה- קיים הבדל בין עולים אופטימיים לפסימיים בסגנון התמודדות לעומת ישראלים.
- השערה שלישית- קיים קשר בין גיל הנחקר למידת אסטרטגיות ההתמודדות
- השערה רביעית- קיים הבדל בין גברים לנשים במידת אסטרטגיות ההתמודדות
1.מבוא
2.רקע כללי
2.1 הגירה
2.2 הגירה בגיל ההתבגרות
3. סקירת ספרות
3.1 אופטימיות/פסימיות
3.2 מוחצנות/מופנמות
3.3 התמודדות
4. השיטה
4.1 נבדקים
4.2 כלי המחקר
4.3 הליך המחקר
5.ממצאים
5.1 משתני המחקר
5.2 תוצאות
6.דיון וסיכום
7. ביבליוגרפיה
נספח 1–פלטי SPSS
נספח 2–שאלון המחקר